על גיוון, אחריות תאגידית, מיתוג ומה שבינהם #5

המון פעמים שמעתי "איפה היית לפני 3 שנים? היינו יכולים לחסוך כל כך הרבה כאב". זה מגיע לרוב מהורים לבוגרים עם אתגרים וחסמים, שסיימו לימודים באוניברסיטה לפני כמה שנים ועדיין לא הצליחו למצוא עבודה בתחום. הם רוצים מאד לסייע להם אבל לא יודעים איך. תהליך הליווי שלי מאד אפקטיבי, ממש כמעט כל מי שאני מלווה משתלבים בהייטק ומתחילים קריירה מוצלחת. אני מאד מוכרת ומוערכת בתחומי ומגיעים עלי מהמלצות מפה לאוזן, מפרסומים שלי ברשת, מארגונים שמכירים אותי, מהרצאות שאני מעבירה ועוד ועוד.

משפט כזה מכווץ לי את הבטן פעמיים.

  • פעם אחת, כי יש פה מישהי או מישהו שיכלו להרוויח מזמן. כשאדם מסיים תואר אקדמאי בהצלחה, אחרי שהשקיע בו את כל כולו, התמודד עם לא מעט קשיים ואתגרים לא מוצא עבודה בתחום זה תסכול מאד גדול.  להיכשל שוב ושוב בראיונות או לא לקבל בכלל תגובה למשלוח קורות חיים ממש יכול לרסק אותנו. אני יודעת שאני יכולה לעזור להם להצליח.
  • פעם שניה כי למרות כל ההשקעה במיתוג (ובחיי שאני משקיעה) זה לא מגיע לכולם ומתעוררים הקולות הנוזפים שיש אצל כולנו: את לא עושה מספיק, את לא עושה מדוייק, עובדה! לא יודעים עליך ועוד ועוד, ממש מקהלה קולנית שלמה.

יצאתי לדרך עם שירותים נהדרים וגם עם שליחות, אני מביאה ערך שתורם מאד לאחרים. לכן כדאי לשלם לי. זה נכון להרבה אנשי מקצוע אחרים. אבל לפני כן הן והם צריכים לדעת עלינו. זה תקף עבור כל מוצר או שירות וזה נכון עוד יותר עבור עשייה חברתית. כל כך חשוב ולא נעים להשוויץ, נכון?  

בעיקר אנחנו, נשים, חייבות להפנים את זה. אנחנו עושות דברים נורא משמעותיים אבל מעט מדי אנשים יודעים על זה. אנחנו כל כך בתוך זה, חברים שלנו מפרגנים לנו ברשתות, ונדמה לנו לפעמים שזה ברור, אין מה לחזור על זה שוב ושוב. אבל זה לא נכון. צריך להיות שיטתיים ועיקביים וכמו שמנטורית שלי אומרת זה כמו ניקוי שיניים – סיזיפי, ממש לא זוהר והרבה פחות מרתק מהעשייה האמיתית שלנו אבל מביא לתוצאות.

זה נכון כמובן גם עבור חברות. מודה, אני אביטל ואני סטוקרית של גיוון בהייטק. משתתפת בכנסים בארץ ובעולם, עוקבת אחרי פרסומים, נפגשת עם חברות, קוראת פוסטים בכל קבוצות הפייסבוק הרלוונטיות (אני מקווה), מחזיקה מעצמי "אחת שיודעת".  כבר יצא לי מלא פעמים שהתלהבתי ממשהו בתחומי גיוון ואחריות תאגידית ובשמחה שיתפתי את התלהבותי עם עובדים שאני מכירה בחברה הזו. אווצ'! הם לא ידעו על מה אני מדברת.

השתתפתי בכנס "יוצרים מציאות, מעצבים עתיד | תובנות משנת הקורונה לנורמלי החדש" של Deloitte  בשיתוף כלכליסט. דיברו הרבה על Belonging – מחוברות עובדים ותחושת שייכות, על ערכים ועל החשיבות של אחריות תאגידית. על פי וויקיפדיה, אחריות תאגידית (Corporate Social Responsibility – CSR) היא שם כולל לשורה של כללי התנהגות של תאגיד המבקש להיחשב כארגון המתנהל כ"אזרח" הגון, המתייחס כראוי למחזיקי העניין. אחריות תאגידית היא נגזרת של אחריות חברתית ואחריות סביבתית וקשורה קשר הדוק לתרבות הארגונית של התאגיד או החברה.

ההגדרה בויקפדיה כבר מיושנת, שם כתוב ש"קשה ליישם אחריות תאגידית משום שבאופן טבעי (או שלא) היא נוגדת את התנהלותו הטבעית של הארגון כמי שרוצה להגשים את מטרותיו".

הגישה השלטת בשנים האחרונות שונה. זה עסקי לגמרי ולכן צריך לעשות. גם בכנס הנושא הוזכר מספר פעמים ובעיקר בשיחה על סביבת העבודה העתידית – ערך (לחברה) מייצרים דרך ערכים. בניין ירוק שהוא חלק מקיימות הוא גם חסכוני יותר. הדור הצעיר הרבה יותר מודע לערכים האלה ודורש הוגנות חברתית וסביבתית – הוא דורש אותם כעובדים ועוד יותר כצרכנים. הוגנות, קיימות, גיוון – אחריות תאגידית חייבת להיות חלק בלתי נפרד מהעשייה העיסקית שלנו. זה רלוונטי לצרכנים שלנו, לעובדים, למשקיעים, לספקים – לכולם.

אז בהחלט ראוי וכדאי לעשות ולא פחות חשוב, לדאוג למתג את זה. רק ככה כל בעלי העניין ידעו שזה משהו שאנחנו מאמינים בו באמת ופועלים בשבילו. על זה אנחנו גם נמדדים.

בתמונה, אני מוצאת במקרה פרח נדיר. אבל אני רוצה להיות מאד נפוצה ונגישה – אז תספרו לכולם.

 * הכתוב מבוסס על פוסט בסדרה על גיוון, אחריות תאגידית ומיתוג שאני מפרסמת בקהילת מנהלות מותג יהלום בפייסבוק.

אני מתכופפת פרח נדיר בטיול בטבע
דילוג לתוכן