בשבועיים האחרונים צה"ל מתחיל לשחרר את אנשי ונשות המילואים. כמה חיכינו להם ולהן!
המציאות הזו, שמערבת בין תחושת הקלה ענקית לבין העצב שעדיין כאן, מביאה איתה מגוון של תרחישים.
כבר ראיתי לצערי פוסטים על אנשים שחזרו וגילו שהשולחן שלהם הוחרם, ולא קיבלו הודעה מראש.
מצד שני, אני רואה שהרבה חברות מבינות את המצב ומבקשות סיוע מקיף בהיערכות. גם היועצות והיועצים הארגוניים מתגייסים למאמצים, מה שמתבטא בהרבה דפי המלצות בנושא.
טוב לראות את שיתוף הידע שעוזר למנהלים ומנהלות להתמודד עם האתגרים בנוגע לחזרתם של אנשי המילואים. המידע הזה חשוב ומועיל.
אני, שמסתכלת על העולם בעיניים של גיוון והכללה כבר שנים רבות, רוצה להוסיף שני אספקטים שלא דיברו עליהם מספיק בעיניי.
האספקט הראשון: גיוון בתוך הקבוצה שנראית כמו קבוצה הומוגנית
קל להתייחס לכל הגברים והנשים האלה כקבוצה אחת – אנשי ונשות מילואים – אבל כל אחד ואחת מהם חזרו בצורה אחרת. הם לא אותם אנשים שיצאו.
כשאתם מייצרים את האסטרטגיה לקליטה מחדש, חשוב לשים לב לשונויות, והפעם השונויות הן לא אוכלוסיות גיוון באופן הקלאסי (אתיופי, דרוזי, מוגבלות וכו'), אלא השונויות בין "דומים" שפחות נוטים להתייחס אליהן – ההתנהגות, המצב הנוכחי והמחשבות שמעסיקות אותם:
🌈 חלקם שוחררו, חלקם כבר יודעים שהם מצופים לחזור בקרוב
🌈 חלקם ירצו לחזור כמה שיותר מהר לעבודה כדי להשכיח הכל, חלקם יתקשו עם החזרה לשגרה
🌈 חלקם שמחים שהעורף המשיך "כרגיל" בלעדיהם, חלקם לוקחים את זה קשה יותר
🌈 חלקם ימצאו משמעות במה שהם עושים בעבודה, חלקם ירגישו שזה מאד שולי ביחס למה שעשו במילואים
🌈חלקם יחזרו בהמשך פגועים בגוף או בנפש – זה דורש התאמות אחרות לגמרי, ולא אתייחס לזה בפוסט הזה.
אז איך מנהלים את זה?
הכי חשוב – תתחילו בלהקשיב להם, לשמוע מה כל אחד מהם מרגיש שהוא צריך כרגע, זה יכול לעשות את כל ההבדל. בנוסף, המשיכו להיות איתם בקשר באופן שוטף, כי דברים משתנים מאד מיום ליום.
זו האחריות שלנו בחברות לסייע להם למצוא את דרכם בחזרה, לטובתינו העיסקית וכחלק מההוקרה לאלו שהיו שם בשביל כולנו.
האספקט השני: זכרו שרבים מהעובדים שלכם הם בני ובנות זוג של מילואמניקים שנפגעו לא פחות
אני יודעת שאצל רבים מהמנהלים והמנהלות יש כבר ציפייה עמוקה שבני ובנות זוג יחזרו לעבודה רגילה. הרי, "התחשבנו בהם ככל יכולתינו עד עכשיו, באמת עשינו מעל ומעבר".
עכשיו, אנחנו מצפים שיחזירו, שישלימו, שיתאמצו עבור מטרות הארגון.
אבל גם הן והם צריכים להסתגל בחזרה. הם מותשים ושחוקים, הם צריכים לבנות מחדש את המסגרות המשפחתיות שטולטלו קשות. גם המשפחות צריכות לשקם את עצמן.
דברו גם עם בנות ובני הזוג. תשמעו מה גם הם צריכים. זה יעזור לעובדים שלכם לחזור להיות העובדים שהם היו, מועילים ותורמים. הם יוקירו אתכם.
תקופה של "אחרי משבר" (הלוואי ואנחנו בדרך לשם) היא תקופה של שינויים. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אתם רוצים שהעובדים והעובדות שלכם, כולם וכולן, ירגישו שראו אותם באמת. רק ככה הם ישארו, יתאמצו, יתרמו את מה שהם יכולים להביא.
אחרת, הם יחפשו את המקום הבא…
