תקופת חגי החורף במשרד מגוון – איך עושים את זה?

הגענו לתקופה המיוחדת הזו בשנה – אפשר לראות כבר בכל פינה את הסופגניות המתוקות, הניחוח של הלביבות ממלא את הבית בחום וכמה זה כיף להדליק יחד נרות ולשיר עם כל המשפחה מעוז צור.

גם ברחבי העולם מרגישים את החגיגיות – מרכזי הקניות נצבעים באדום ובירוק, השווקים מפיצים ריח נעים של יין חם וקינמון ובכל מקום שנכנסים אליו שומעים שירים קסומים של פרנק סינטרה ומריה קארי.
בונוס לחובבי הז'אנר – סרטי כריסטמס חדשים בנטפליקס 🙂 הדביקים האלה שלפעמים אני דומעת בהם למרות שהסוף ידוע מראש. 

 

התקופה הזו של חנוכה וראש השנה האזרחית היא חגיגה לכל החושים שלוקחת אותנו תמיד לזכרונות נעימים ומשפחתיים, ואנחנו, בתור מנהלים ומנהלות שמקדמים גיוון והכללה, רוצים לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לתת גם לעובדים שלנו את התחושה הנעימה הזו.

 

אנחנו כבר יודעים שתהליך של גיוון והכללה הוא תהליך עדין שצריך לנהל בצורה מדויקת, וגם התקופה המיוחדת הזו לא עושה לנו הנחות וצריך לחשב היטב את הצעדים שלנו. הסיבה העיקרית היא שלחגים האלה יש משמעות דתית מאוד חזקה ואנחנו רוצים לוודא שאף אחד לא נפגע.

 

נניח שהחלטנו שאנחנו רוצים לתת לעובדים הנוצריים תחושה נעימה של חג המולד והחלטנו להציב עץ באמצע המשרד ולהשתמש בעוד מנהגים של החג. האם יש אנשים שיוכלו להיפגע מזה? יש לנו הרי רוב יהודי במשרד… ומה אם יש לנו מספר עובדים חרדיים?

 

בד"כ, בשלב הזה מתחיל דיון שבו עולות הרבה שאלות. למשל:

🌈 האם עץ חג המולד הוא בכלל סמל דתי? זה בכלל קשור למסורת ואין שום קשר לדת, לא?

🌈ומה לגבי סנטה קלאוס? יכול להיות שאפילו פעילות תמימה של 'סיקרט סנטה' (הגמד והענק) יכולה לפגוע? כל הסיפור של סנטה קלאוס זו בכלל המצאה מסחרית של קוקה קולה לא?

🌈 אם העובדים הנוצריים לא נעלבים מהחנוכיה, למה שיהודים יעלבו מעץ חג המולד?

🌈 ואם הם באמת נעלבו, זו לא קצת בעיה שלהם? אנחנו בהייטק, ענף ליברלי שלא נותן מקום לדעות 'חשוכות' שמבטלות דתות אחרות

🌈 כשאנחנו מניחים שהעובדים החרדיים ייעלבו, האם המחשבה הזו לא בעייתית בפני עצמה? היא מתבססת בסופו של דבר על דעה קדומה. 

 

"לכו עם תחושת הבטן שלכם" זו עצה טובה מאוד בהרבה מאוד סיטואציות בחיים. בנושא הזה, זו דווקא עצה פחות מוצלחת. העצה שלי היא לא להניח הנחות ולא לפעול על פי מה שנראה *לנו* נכון.

אנחנו רוצים באמת ובתמים לתת לכל העובדים שלנו תחושה שרואים אותם ושומעים אותם.

דוגמא מצוינת לזה ראיתי בתגובה מרגשת שקיבלתי על פוסט שהעלתי בנושא דומה בשנה שעברה. התגובה היא של אמא ישראלית שחיה בארה"ב ובגן של הילד הם החליטו לציין גם את חנוכה, למרות שרק הילד שלה הוא יהודי. התחושה הזו, שמתייחסים ספציפית אלייו, נותנת המון כוח. ככה עושים גיוון.

 

אז איך נותנים לעובדים את התחושה שרואים אותם ושומעים אותם?

אנחנו צריכים להתייחס לנושא בכובד ראש, להתנתק מההטיות הטבעיות שלנו, לדבר עם העובדים ולצאת ולבדוק את השטח בארגון. כך, נוכל לקבל מידע חשוב ונוכל לפעול בהתאם בצורה הנכונה לארגון.

 

אם אנחנו רואים שלאף אחד אין התנגדות לעץ חג המולד, נוכל להציב אותו במשרד ואולי אפילו לקשט אותו כולם יחד כפעילות נחמדה. אם אנחנו שמים לב שיש אנשים שזה יפריע להם, אולי אפשר לשים אותו באזור ספציפי רחוק מהם, לא חייבים לוותר כל כך מהר. ואם יש לנו רק שני עובדים נוצריים שאומרים בעצמם שזה בכלל לא חשוב להם, אולי במקרה הזה עדיף פשוט לוותר.

 

אותו דבר לגבי טקס הדלקת נרות חנוכה – אם אין התנגדות, נוכל להדליק כולם יחד באזור מרכזי במשרד. מצד שני, הדלקת נרות מתבצעת בד"כ בסביבות השעה 17:00 ואנחנו לא רוצים לגרום לאנשים להישאר במשרד יותר ממה שצריך (חלק גם ככה עובדים מהבית). אולי נחשוב על פתרון אחר וחגיגי לא פחות? ומה נעשה עם העובדים שלא מדברים עברית כל כך טוב ולא מבינים את הברכות? אולי נתרגם?

 

ומה לגבי מתנות – האם אנחנו נותנים מתנות בתקופה הזו? אם כן, איך אנחנו קוראים למתנה הזו? מתנת חג המולד? מתנת חנוכה? יש לנו במשרד כמה עובדים דתיים שלא אוהבים את הרעיון לקבל מתנה לחג המולד. יש חשיבות גדולה לשם שנבחר אז אולי נלך על שם ניטרלי יותר.

 

נקודה נוספת שיכולה לעלות היא שיש לנו עובדת אחת ויחידה שחוגגת את הקוואנזה (Kwanzaa) – כן, גם אני לא הכרתי. זה יכול להיות ממש נחמד אם נחקור קצת את החג הזה ונתייחס אליו. אולי אפילו נשאל אותה אם היא מעוניינת לספר לצוות על המשמעות ועל המנהגים של החג.

 

ונובי גוד? זה היה החג החילוני הלא קומוניסטי היחיד, ולכן אִפשר מקום חופשי יותר לאדם ולמשפחה. זהו חג חשוב ביותר ליוצאי ברה"מ, נזכור להתייחס גם אליו ולאפשר לעובדות והעובדים שחוגגים אותו להיעדר ב- 1.1 מהמשרד.