אוטיסטים הייטקיסטים – זה אפשרי ומוצלח! לרגל יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם

ב- 2.4, מצוין יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם. זהו יום שבו אני חוגגת כל שנה את ההשתלבות של אוטיסטים בהייטק ויש מה לחגוג. מעל 10 שנים אני מלווה אנשים עם מוגבלויות בדרכם לקריירה בהייטק וטכנולוגיה. רבים מהם על הרצף האוטיסטי. יש לי פינה חמה בלב לאנשים המוכשרים שלא קל להם להשתלב בעולם "הרגיל"  ויחד עם זאת, עם תיווך מתאים, מצליחים מאד בתעשייה.

השנה, כשאני מקווה שאנחנו בסיומו של משבר הקורונה יש הרבה מה לחגוג למרות המכה הלא פשוטה שקיבל חזון הגיוון וההכלה בשנה החולפת.

לפני שנה, בתחילת הקורונה, חווינו אי וודאות כללי משמעותי והדבר השפיע לרעה על כולנו ועוד יותר על אוטיסטים. אוטיזם מתבטא פעמים רבות בנוקשות יחסית, בהצמדות למוכר ולידוע, ובמקרים לא מעטים האנשים גם מתמודדים עם חרדות. שינויים פתאומיים מקשים עליהם מאד.

חברות רבות עצרו גיוסים, בעיקר של בוגרים, והרבה מחפשי עבודה התמודדו עם הקושי. למחפשי עבודה עם אוטיזם העצירה הזו הייתה קשה עוד יותר, קושי להתמודד עם שינוי ענק ולקבל שזה לא קשור אליהם אבל מטלטל את עולמם. אוטיסטים טכנולוגיים שהוצאו לחל"ת או פוטרו איבדו עוגן חיובי משמעותי בחייהם – העבודה. מכיוון שלרובם היה קשה יחסית למצוא עבודה החרדה מכך שיצטרכו לעשות זאת שוב העיקה מאד.

הרוב המוחלט של עובדים שאני סייעתי להם להתקבל לעבודה וממשיכה ללוות התמודדו עם השינויים
בסביבות העבודה – עבודה מהבית, פגישות זום שמאפשרות פחות תשומת לב לכל מי שבחדר, ניהול מרוחק ועוד בצורה מעוררת הערכה, הם התאמצו מאד להישאר אפקטיביים בסביבת עבודה משתנה והצליחו בגדול.

ההשפעות הרגשיות עליהם היו מגוונת, לגמרי בדומה לשאר העובדים בתעשייה.

חלק הרגישו יותר בדידות – סביבת העבודה המשרדית נתנה תחושת שייכות גם למי שמתקשים באינטראקציות חברתיות. הישיבה עם עובדים אחרים, הפגישות במסדרון ובמטבח, ארוחות צהריים משותפות, פגישות פנים אל פנים, פעילויות חברתיות שבועיות כל אלו חשובים מאד לעובדים עם אוטיזם כי לרבים מהם אלו האינטראקציות החברתיות הכמעט יחידות שהם משתתפים בהן.

אבל לחלק אחר, אחרי ההתמודדות הראשונית, השינויים אפילו הועילו – העבודה מהבית והחיסכון בנסיעות שמעייפות אותם ומיעוט האינטראקציות החברתיות השאירו הרבה יותר אנרגיה להתמקד בעבודה. ביחד עם המנהלים שלהם הם מצאו את דרכי התקשורת החדשות האפקטיביות והעבודה המשיכה כסדרה. גם ארועים שצויינו לאורך השנה, בזום, היו להם מאד נחמד מהחדר בבית 🙂

המודעות לשילוב עובדים עם מוגבלויות לא פסקה לרגע. חברות שמעסיקות עובדים עם אוטיזם בפרט ומגבלות בכלל השתדלו מאד לספק מעטפת תומכת שתאפשר הצלחה. מנהלים היו רגישים לקשיים וקשובים לבקשות שלי 🙂 זה השתלם בגדול! בחברות רבות הנושא הזה דובר. מיעוט הגיוסים פינה זמן זמן לעסוק בזה. הרציתי בחברות, עבדנו על תוכניות לגיוס מגוון והכנת הארגון לגיוס,  וכשהאבק שקע וחזרו גיוסים הפתיחות לגיוס של אוטיסטים ועובדים אחרים בכלל נשארה ואפילו התפתחה.

אולי היה משהו בשנה הזו שחידד שכדאי מאד גיוון בעובדים כי המשבר שינה קצת את ההסתכלות על מי העובד האידיאלי. פתאום גיוון הפך להיות הרבה יותר משמעותי עיסקית ופרדיגמות על העובד האידאלי השתנו. מבוגרים היו יותר זמינים מהורים לילדים קטנים (שהתמודדו באמת עם הבלתי אפשרי), צעירים ללא ילדים לפעמים סבלו מאד מהבדידות ומהעבודה בדירות שותפים לא מתאימות והיה להם קשה להמשיך ולתת אותה תפוקה, פתאום המרחק ממקום העבודה לא שינה לאף אחד וחברות הגמישו את ההסתכלות. ואולי, גם היה בתקופה הזו משהו שעודד את כולנו להיות טובים יותר, רגישים יותר, בעלי אחריות חברתית גדולה יותר ומסתכלים גם על הפחות פריוולגיים בחברה שבה אנו חיים.

אז כן, גם השנה, אנשים מוכשרים עם אוטיזם נקלטו להייטק והתחילו קריירה בתחום, שמרו על מקומות העבודה שלהם והתקדמו. וזו סיבה גדולה לחגיגה ולאופטימיות.

היום יותר מתמיד אני מאמינה שהמאמצים לגוון את התעשייה בכלל ולהעסיק עובדים אוטיסטים בפרט יימשכו. זה עדיין לא פשוט אבל זה נהייה יותר ויותר מובן מאליו עם כל הצלחה.

אז את היום הזה אני מציינת בתודה לכל מי שמקדם את הנושא.

למי ששם לב לעובדים האוטיסטים שלו,  שייצר להם סביבת עבודה כמה שיותר יציבה והקפיד גם על אינטראקציות שיקטינו את הבדידות. וגם לכל מי שממשיך לכלול העסקה של אוטיסטים ושל עובדים עם מוגבלויות בכלל בעשייה שלו. זה חשוב עסקית וחברתית.